סיפורת / מדריך כתיבה מעשי

איך בוחרים מספר לספר

כדאי לבדוק גישה למידע, עמדה ומרחק על הדף לפני שמוסרים את כל כתב היד לקול אחד.

נסו את התרגילקראו את המדריך
התשובה המעשית

כדי לבחור מספר, אפשר לכתוב את אותו אירוע בכמה גרסאות קצרות ולשמור על העובדות ועל התוצאה. משווים מי יכול לדעת כל פרט, של מי אי־הוודאות חשובה ואיזו עמדה מעצבת את הסיפור. אחר כך בודקים את הבחירה המבטיחה בסצנה מאוחרת וקשה יותר. כדאי לתעד הסכם סיפורי זמני שמגדיר גישה למידע ומרחק, כך שההחלטה תנחה כתיבה ממשית בלי להפוך לכלל קבוע שאי אפשר לשקול מחדש.

שימושי כשהבחירה בין קולות או נקודות מבט מרגישה מופשטת, ונחוצות ראיות מתוך פרוזה ממשית.

בחירת מספר עשויה להישמע כמו החלטה על כינויי גוף, עד שמתחילים לכתוב סצנה. אז מתברר שזו החלטה על ידע, תשומת לב ואמון. מי יכול להסביר לקורא מדוע המזוודה נעולה? מי מבחין בתווית החסרה? מי מפרש לא נכון הצעה ידידותית? המספר מעצב את חוויית הסיפור בכך שהוא מאפשר גישה למידע מסוים ומשאיר מידע אחר מחוץ להישג ידו של הקורא.

אפשר לבחון את הבחירה הזאת בלי לכתוב שלושה ספרים שלמים. משתמשים באירוע קצר אחד כקטע ניסיון. כאן טכנאי מוזיאון בשם דב מגלה שמזוודה שנתרמה מכילה הקלטה ללא חתימה, במקום התחפושת שמופיעה בקבלה שלה. מבקרת בשם לנה טוענת שההקלטה שייכת לאביה. כל פרטי המוזיאון הקטן הזה הומצאו לצורך הסדנה. נשנה את אופן הסיפור ונשמור על האירוע עצמו.

להפריד בין האירוע לאופן הסיפור

לפני בחירת הקול כדאי לכתוב תיאור ניטרלי של מה שקורה. דב פותח מזוודה שנתרמה. הוא מוצא הקלטה וקבלה שמתארת תחפושת. לנה מזהה שם על קופסת ההקלטה ומבקשת ממנו לא להשמיע אותה. דב צריך להחליט אם לעצור. העובדות האלה נותנות לניסוי בסיס קבוע; שינוי העובדות בכל גרסה יקשה על ההשוואה.

עכשיו כדאי לרשום מה כל אדם יודע. דב מכיר את נוהל התרומות של המוזיאון ומעולם לא פגש את לנה. לנה מכירה את השם שעל הקופסה ויש לה סיבה לפחד מההקלטה. התורם, שאינו נוכח, עשוי לדעת מדוע הקבלה שגויה. עדיין לא צריך לחשוף את כל התשובות. כן צריך להבחין בין מידע שכבר נקבע לבין אפשרויות שעדיין נשקלות.

ההפרדה הזאת מונעת טעות נפוצה: בחירה במספר כי גרסה מסוימת נראית מרגשת יותר, אף שלמעשה נוספה בה תגלית. קודם כדאי להשוות את הגישה למידע ואת הקול באותו רצף אירועים. אחר כך אפשר לשנות את הרצף במכוון.

לשאול אי־הוודאות של מי חשובה ביותר

האדם שיודע הכי הרבה אינו בהכרח המספר המועיל ביותר. לדמות שיודעת כל סוד עשויה להיות סיבה מועטה לגלות דבר חדש. לדמות שאינה יודעת דבר עשוי לחסור עניין אישי משמעותי במתרחש. כדאי לחפש את האדם שההבנה המשתנה שלו נושאת את השאלה המרכזית של הספר. השאלה יכולה לעסוק בתעלומה, ביחסים או בשינוי בתפיסה העצמית.

אם הספר עוקב אחר דב כשהוא מגלה שהרישומים המסודרים של המוזיאון מסתירים סיפורים משפחתיים קשים, אי־הוודאות שלו עשויה להיות נקודת ההתחלה הנכונה. אם הספר עוקב אחר לנה בהחלטתה אם לחשוף את עברו של אביה, הידע שלה וההסתייגות שלה עשויים להיות חשובים יותר. אלה ספרים שונים שבמקרה נפתחים באותה מזוודה. אף בחירה אינה ספרותית יותר או נגישה יותר מעצם טבעה.

כדאי לכתוב משפט שמקשר בין המספר לפרויקט: הקורא צריך לחוות את האירוע דרך דב מפני שאמונו ברישומים רשמיים עומד להתערער. אם הסיבה היחידה היא ההנאה שלך מכתיבת הדמות, אפשר לשמור את ההעדפה, אבל חשוב לבדוק מה היא מאפשרת ומה מחירה.

הרעיון מקבל צורהשמרו על האירוע. שנו את הגישה למידע.השוואה
אירוע

מזוודה נפתחת בדלפק הקבלה.

גישה למידע

במה המספר המסוים הזה מבחין?

בחירה

השוו קול, מרחק וידע זמין.

הקבלה חשובה לדב בגלל סדרי העדיפויות שלו. ניסוי במספר משנה את אופן הסיפור ושומר על אירוע שאפשר להשוות בין גרסאותיו. דוגמה מקורית להמחשה.

לנסות גוף ראשון עם דובר מסוים

בסיפור בגוף ראשון, בין האירוע לקורא ניצב ״אני״ שמדבר או חושב. הקול יכול להיות מיידי, מהורהר, מתגונן, מצחיק או מאופק. אבל שינוי כינוי הגוף לבדו אינו יוצר קרבה. דב עדיין זקוק לדרך משלו להבחין בדברים, להסביר אותם ולהסתיר חלק מהם. כדאי לחשוב באיזו סיטואציה הוא מספר את הסיפור ואת מי הוא מדמיין כמאזין.

דב שמספר בדיעבד עשוי לדעת כמה צרות גרמה ההקלטה ולהחליט מה לחשוף עכשיו. דב שמספר מתוך רגע ההתרחשות אינו מחזיק בהבנה המאוחרת הזאת. שתי הגישות אפשריות, אבל מעבר לא מודע ביניהן עלול לקלקל תגלית. כדאי לציין אם המספר יודע את התוצאה בזמן שהוא מספר את החלק הזה. ההחלטה משפיעה על רמזים, על שיפוטים ועל ביטויים כמו „עדיין לא הבנתי”.

כדאי לכתוב פסקה בגוף ראשון של דב. דאגה אחת תעצב את תשומת לבו: הוא אינו אוהב שמפריעים לו כשהוא מטפל בתרומות. אין לתת לו מידע שאינו יכול לדעת, אלא אם הוא מסביר מאין הגיע. טענה בטוחה על המניעים הפרטיים של לנה דורשת יותר מהנחה שלו.

גוף ראשון עם עמדה ניכרתדוגמה בדיונית / השוואת הבחירות
הגרסה הראשונה

המזוודה הכילה הקלטה. לנה ביקשה מדב להפסיק לפתוח אותה.

בחירה שונה

כבר כתבתי ״תחפושת, שבירה״ כשהקופסה נפתחה בנקישה. אין תחפושת. הקלטה אחת, ארוזה בקפידה שאיש לא הקדיש לניירת שלנו. האישה שליד השולחן הניחה שתי אצבעות על המכסה. ״בבקשה אל תשמיע את זה.״ הבטתי בקבלה שכבר מילאתי לפני שהבטתי בה.

מה השתנה

הקבלה חשובה מפני שהיא חשובה לדב בגרסה הזאת. סדרי העדיפויות שלו הופכים לחלק מחוויית הקורא בלי תיאור נפרד של הדמות.

דמות בדיונית מחזיקה מעטפה בפתח חדר קריאה
כך נראית העבודהאותו אירוע יכול לשאת אי־ודאות אחרת.

בדקו דרך מי כדאי לעקוב אחר הרגע, לפי הגישה של כל דמות למכתב, לחדר ולאדם האחר.

איור מקורי להמחשה

לנסות גוף שלישי צמוד בלי לעבור לתודעה אחרת

סיפור בגוף שלישי משתמש בשם הדמות ובכינויי גוף כמו ״הוא״, ״היא״ או ״הם״. בגרסה צמודה, הסיפור נשאר קרוב לתפיסה ולהבנה של אדם אחד. הוא יכול לתת מקום ללשון הדמות, ובה בעת לאפשר גמישות במידת הדמיון הישיר בין הסיפור לדיבור שלה. השאלה המועילה נשארת: החוויה של מי מארגנת את הקטע הזה?

כשהסיפור מתמקד בנקודת המבט של דב, הקורא יכול לראות את לנה נוגעת במכסה ולשמוע את בקשתה. דב יכול להסיק מקולה שהיא מפחדת, אבל אינו יכול לדעת מהו הזיכרון המסוים שמאחורי הפחד. צריך להציג את הפרשנות שלו כפרשנות שלו. אם הקטע קובע פתאום שלנה נזכרת באחר הצהריים האחרון של אביה, הגישה למידע השתנתה. צריך להחליט אם השינוי מכוון ואיך הקורא יזהה אותו.

כדאי לכתוב את אותו אירוע בגוף שלישי צמוד ולהשוות לגוף הראשון. אין להסתפק בהחלפת ״אני״ ב״דב״. צריך לבדוק כמה מרחק רצוי להשאיר מן השיפוטים שלו. ייתכן שמשפט מרוחק מעט יחשוף את נוקשותו בבירור רב יותר מהסבר בקולו שלו.

מקרה נוסף / יישום השיטה

בחנו את העובדה שהמספר אינו יכול לדעת.

מספר יכול לשנות את הסיפור רק מעצם ידיעתו הרבה מדי. בניסוי הבדיוני הזה מבקר מקבל מכתב שלא נפתח. השליח יודע מדוע החותם פגום; המבקר אינו יודע.

דוגמה מעשיתBOOKDRAFTLAB / 01

אירוע אחד, שתי מגבלות

  1. מה שהמבקר יכול לדעת

    החותם השבור; השליח שמתחמק משאלה.

  2. מה שהשליח יכול לדעת

    מי פתח, ולמה אותו אדם ביקש לשמור על שתיקה.

  3. החלטה לבחינה

    האם גילוי או הסתרה מניעים את הספר?

דוגמה בדיונית מקורית שנכתבה לצורכי לימוד. אפשר להתאים את ההחלטות לספר שלך.
מדוע בחירה זו עוזרת

כתבו את אותה מסירה משתי העמדות, תוך שמירה על האירוע הבסיסי. בגרסת המבקר, אל תכניסו בלי הסבר את ההסבר הפרטי של השליח. בגרסת השליח, הסתרת עובדה שידועה לו עשויה לדרוש סיבה משכנעת באופן הסיפור. השוו מה כל קטע מבקש מהקורא לצפות. בחרו בגישה למידע שמשרתת את הספר כולו, ואז בדקו אם אפשר לעמוד במגבלותיה גם בסצנה הבאה.

מה אם אני רוצה את שתי נקודות המבט?

כתבו מה נקודת המבט השנייה מוסיפה שהראשונה אינה יכולה לספק. בדקו את המעבר ביניהן ואת החזרה שהוא יוצר. ריבוי נקודות מבט יכול להועיל, אבל עצם מתן התור לכל דמות אינו סיבה לחזור על אותו אירוע.

לבדוק נקודת תצפית אחרת

בקטע הניסיון השלישי כדאי לשנות את נקודת התצפית, ולא רק לתקן מעט את הניסוח של דב. אפשר לנסות גוף ראשון של לנה או תיאור חיצוני מרוחק יותר. מספר בעל ראייה רחבה הוא אפשרות נוספת, אם דרוש קול שיכול לארגן ידע החורג משתי הדמויות. צריך לתת לקול הזה תפקיד עקבי, במקום להשתמש בו רק כשנחוץ לגלות עובדה נסתרת.

הגרסה של לנה מתחילה בזיהוי: היא רואה את כתב היד של אביה לפני שדב מבחין בידה. המתח עוסק כעת בשאלה אם תצליח למנוע ממנו להשמיע את ההקלטה. הגרסה של דב שואלת מי היא ומדוע הקבלה שגויה. האירוע לא השתנה, אבל הלחץ עבר למקום אחר. לכן בחירת מספר משנה את הדבר שהקורא מחכה לגלות.

גרסה חיצונית יכולה להישאר עם התנהגות שאפשר לצפות בה ולא לחשוף אף אחת משתי התודעות. זה עשוי להתאים לסיפור שבנוי על פרשנות, אם כי יהיה צורך להעביר את מה שמונח על הכף דרך מעשים ודיבור. אין לראות בכך ריקנות רגשית. מה שאנשים עושים יכול לעורר רגש חזק גם כשמחשבותיהם אינן נאמרות.

להשוות מה הגרסאות מאפשרות

כדאי לקרוא את הקטעים זה לצד זה וליצור טבלת השוואה פשוטה. לכל גרסה רושמים את המידע הזמין, את אי־הוודאות המרכזית, את המשפט הייחודי ביותר ואת הקטע שמרגיש מאולץ. המטרה היא למצוא התאמה שאפשר לעבוד איתה בין אופן הסיפור לספר שרוצים לכתוב. פסקה יפה בפני עצמה אינה בהכרח קול שכדאי להחזיק לאורך הספר.

הסיפור בגוף ראשון של דב עשוי לספק הומור יבש, אבל לדרוש זהירות כשהוא מספר על אירועים שלא ראה. הגרסה של לנה עשויה ליצור משמעות רגשית מיידית, אבל לחשוף סוד שרצית לחקור בהדרגה. גוף שלישי צמוד עשוי לספק את האיזון הרצוי, בתנאי שנשמר מוקד תפיסה ברור. כדאי לתת שם לרווחים ולמחירים האלה במקום לשאול איזו צורה היא הטובה ביותר באופן כללי.

כדאי לשאול גם מה הקורא יכול להסיק באופן סביר. הסתרת כל עובדה עלולה להפוך אי־ודאות לבלבול. אם לנה מזהה את כתב היד, הסתרת הזיהוי רק כדי לייצר הפתעה בהמשך עלולה לגרום לסיפור שלה להרגיש מתחמק. סיבה משמעותית להסתרה צריכה להימצא בסיפור, ולא רק בתוכנית של הכותב.

שני קוראים להמחשה משווים קטעי כתב יד ליד שולחן קריאה מואר
העבודה שבין העמודיםתגובה שאפשר לחקור.

אתרו את הקטע, הפרידו בין תגובה לאבחנה ובחרו שינוי אחד שכדאי לבדוק.

צילום המחשה מקורי, שנוצר עבור BookDraftLab.

לבדוק את הבחירה בסצנות קשות

קטע ניסיון מתוך הפתיחה מועיל, אבל המספר צריך לאפשר גם את אמצע הספר ואת סופו. כדאי לבחור שני רגעים עתידיים שעלולים להיות קשים לסיפור: ויכוח פרטי שדב אינו נוכח בו, ותגלית שמשנה את ההבנה של לנה. כעת אפשר לשרטט איך הגישה שנבחרה תציג כל רגע בלי להפר את כלליה. מכתב, שיחה מאוחרת יותר או מעבר מכוון לנקודת מבט אחרת עשויים לפתור את הבעיה.

צריך להיזהר מהוספת נקודת מבט חדשה רק כדי למסור מידע חסר. אם בוחרים כמה דמויות נקודת מבט, יש לתת לכל אחת תפקיד משמעותי בספר ומעבר שאפשר לזהות. כדאי לציין למי שייכת כל סצנה. אין חובה להחליף ביניהן באופן מכני, אבל הקוראים אינם צריכים לנחש את התפיסה של מי הם מלווים.

הסיום חושף במיוחד את משמעות הבחירה. מי חווה את ההחלטה הסופית, ולמי יש נקודת מבט שמאפשרת להבין את תוצאתה? אם המספר נשאר מחוץ לאירוע שפותר את השאלה המרכזית של הספר, זה עשוי להיות תכנון מעניין. הוא ראוי לפתרון מכוון, ולא לשינוי בגישה למידע ברגע האחרון.

לכתוב הסכם סיפורי זמני

כדאי לסכם את הבחירה הנוכחית בחצי עמוד. מציינים את המספר, את הגוף הדקדוקי, את הזמן הדקדוקי, את מועד מסירת הסיפור ואת הגישה הרגילה למחשבות. מוסיפים שתי דוגמאות למידע שהקול הזה אינו יכול למסור ישירות. ההסכם הקטן עוזר לכתוב בעקביות ובה בעת להשאיר מקום לעריכה. הוא נקודת ייחוס לבחירות, ולא הצהרה שהספר לעולם לא ישתנה.

בסיפור המוזיאון: גוף שלישי צמוד עוקב אחר דב; זמן עבר; מידע מאוחר אינו מופיע לפני שדב לומד אותו; רגשות של אחרים נצפים או מוסקים. עברה הפרטי של לנה מגיע לקורא דרך החלטותיה ומה שהיא בוחרת לספר לדב. ההסכם הזה עונה מיד על כמה שאלות ברמת הפסקה בלי להכתיב את הפרוזה.

אחרי כמה פרקים כדאי לבדוק אם הגישה עדיין משרתת את השאלה המרכזית. אם הקול מחייב שוב ושוב הסברים מסורבלים, אפשר לבדוק חלופה בעזרת החומר שכבר קיים. חשוב לשמור את הגרסה המקורית. ניסוי במספר מספק ראיות מתוך הדפים שלך; הוא אינו צריך להפוך לעוד סיבה לדחות את כתיבת הספר.

דב / ניסוי במספר

תנו לנקודת המבט לקבוע איזה פרט חשוב.

דוגמה מלאה
קטע לדוגמה בשלמותו, עם הסברים

הייתי צריך לשאול למה היא רוצה שלא ייגעו בהקלטה. במקום זה בדקתי את הקבלה. חתמתי שקיבלתי תחפושת; בתוך המזוודה היה משהו שאף אחד מאיתנו לא קרא לו בשם.

"אנחנו יכולים לשנות את התיאור", אמרתי.

היא הסירה את ידה מהמכסה. ״זה מה שמדאיג אותך?״

זה היה מה שהדאיג אותי, עד שהיא שאלה. אחר כך כבר לא יכולתי לגרום למילה תחפושת להיראות כמו טעות תמימה.

BOOKDRAFTLAB / חומר לימוד מקורי

דוגמה מקורית להמחשה. התאימו את השיטה לחומר שלכם.

עכשיו כתבו גרסה משלכם

ניסוי במספר בשלוש גרסאות

  1. כדאי לבחור אירוע אחד שיש בו חפץ, בקשה ועובדה שדמות אחת יודעת ואחרת אינה יודעת. את העובדות הקבועות כותבים בחמש שורות.
  2. כותבים גרסה קצרה בגוף ראשון, גרסה בגוף שלישי צמוד וגרסה מנקודת תצפית אחרת. שומרים על האירוע ועל תוצאתו ללא שינוי.
  3. כדאי לסמן בקו מידע שכל מספר יכול לדעת בפועל, ולסמן כל מניע פרטי שמוצג בלי מקור.
  4. משווים את אי־הוודאות המרכזית ואת העמדה בכל גרסה. בוחרים את הגרסה שמשרתת בצורה הטובה ביותר את השאלה המרכזית של הספר, ואז בודקים אותה בסצנה מאוחרת אחת.
  5. כותבים הסכם סיפורי זמני ושומרים עותק של כל שלושת הקטעים. חוזרים להסכם כשנתקלים בהחלטה קשה לגבי הגישה למידע.
התוצאה שלכם

שלושה קטעים קצרים, טבלת השוואה והסכם בן חצי עמוד שמגדיר את המספר הנוכחי ואת גבולות הגישה למידע.

לפני שממשיכים

האם תוכלו להראות מדוע דרך הסיפור שנבחרה משרתת את שאלת הספר, לזהות מה המספר אינו יכול לדעת ולכתוב סצנה מאוחרת יותר במסגרת המגבלות האלה?

כאן אפשר לכתוב גרסה משלך.

0 מתוך 3,000 תווים

ההערות האלה זמניות לביקור הנוכחי. הורידו עותק לפני היציאה מהעמוד.

שאלות נפוצות

האם גוף ראשון קל יותר למתחילים?

הוא עשוי להרגיש טבעי, אבל גם מחייב החלטות על הידע של המספר, על אמינותו ועל הסיבה שלו לספר. גוף שלישי מציב החלטות משלו על גישה למידע ועל מרחק. כדאי לבדוק אירוע קטן בשתי הצורות במקום לבחור לפי דירוג קושי משוער. הגישה הקלה יותר לספר הזה היא זו שאפשר להשתמש בה בעקביות ולהמשיך איתה בעניין.

האם המספר יכול להיות שונה מהדמות הראשית?

כן. עד יכול לספר את סיפורו של אדם אחר, ומספר רחב־מבט יכול לארגן כמה מסלולי חיים. צריך להחליט מדוע נקודת המבט הזאת חשובה ואיך היא משיגה מידע. אם העד מדווח על סצנות פרטיות, יש לבסס את המקור לתיאור או לבחור צורה סיפורית שמתירה בגלוי שחזור. כדאי להימנע מוודאות מקרית לגבי אירועים שלא נצפו.

האם כדאי לשנות נקודת מבט באמצע סצנה?

אפשר לתכנן סיפור שנע בין תודעות, אבל מעברים לא מוסברים מקשים לעיתים קרובות על המעקב אחר הטיוטה. בזמן הלמידה, שמירה על מוקד ברור אחד בכל סצנה היא מגבלה מועילה. אם נדרש מעבר, כדאי לשקול הפרדה גלויה והצגה מחדש של נקודת המבט. קול רחב שנבחר במכוון דורש עקביות גם מעבר לרגע היחיד שבו מידע נוסף נעשה נוח.

מקורות וקריאה נוספת

המקורות האלה מסייעים להמשך הבדיקה. לפני שליחת כתב יד יש לבדוק את דרישות ההוצאה או הפלטפורמה הרלוונטית.

חזרה לראש העמודעוד מהאוסף הזה

מבט מקרוב