איך בוחרים רעיון לספר?
צרו גיליון השוואה לשלושה רעיונות, שמרו קטע לדוגמה לכל אחד ובחרו פרויקט עם גבול מוגדר לתקופת הניסיון.
קראו את המדריך
ספר יכול להתחיל בשאלה, בתמונה, בנושא שאתם מכירים היטב או במצב שאינכם מפסיקים לחשוב עליו. אף אחד מהם אינו חייב להגיע עם כותרת, סוגה ועשרים כותרות פרקים. המשימה הראשונה המועילה היא לגלות מה הרעיון מבקש מכם ליצור. בחרו כיוון מספיק ברור כדי לנסות קטע לדוגמה, ואז תנו לקטע לענות על שאלה שהתוכנית לא יכלה לענות עליה.
האוסף מפריד בין ארבע משימות שקל לערבב: להתחיל פרויקט, לבחור בין רעיונות, להבין קורא מיועד ולשמור חומר מועיל. התחילו במשימה שבאמת אינה ברורה. אם כבר יש לכם כמה פרויקטים מבטיחים, רשימת רעיונות נוספת אולי לא תעזור. אם הנושא ברור אך הקורא אינו ברור, תוכנית פרקים מפורטת עלולה רק לסדר ביתר ניקיון את החומר הלא נכון.
מצאו את השיעור המתאיםבחרו את ההחלטה הראשונה שעוד לא הוכרעה. תוכלו לצאת עם פיסת עבודה קטנה במקום עם תאוריה שלמה על הספר.
השוו שני ניסויי כתיבה קצרים ובחרו ניסוי בעל גבולות מוגדרים.
מה תכינו החלטה על רעיוןציינו מה הקורא יודע ואיזו חוויה הספר מזמין אותו לעבור.
מה תכינו השערה לגבי הקוראאם הקטע משנה את ההבטחה, תעדו מה למדתם. תוכנית יכולה להתחדד דרך הכתיבה; לא צריך להכריע בכל פרק לפני שמתחילים.
ספר על חממה שכונתית ישנה.
מתנדבת צריכה להחליט אם לפתוח מחדש את החממה לפני שמתברר מה קרה לתרומה החסרה.
המקום עדיין חשוב. ההחלטה מעניקה לכותב דמות לעקוב אחריה, לחץ מיידי וקטע שאפשר לנסות לכתוב.
עכשיו אתם: כתבו את הבקשה הראשונה שמישהו מבקש במצב הזה. עצרו אחרי שהתשובה משנה את מה שיכול לקרות בהמשך.

בחרו קורא, הבטחה וקטע אחד שיבחן את הרעיון.
איור מקורי להמחשהדוגמה מקורית להמחשה. התאימו את השיטה לחומר שלכם.
צרו גיליון השוואה לשלושה רעיונות, שמרו קטע לדוגמה לכל אחד ובחרו פרויקט עם גבול מוגדר לתקופת הניסיון.
קראו את המדריךכתבו תיאור קורא בן עמוד וסמנו בסצנה שלוש החלטות שהוא עוזר לקבל.
קראו את המדריךשמרו תצפית בהקשר, שלוש אפשרויות בדיוניות וסצנה מקושרת להערה.
קראו את המדריךצרו ערכת התחלה עם הבטחת הספר, קטע ניסוי שלם, שני צעדים הבאים הקשורים זה לזה והערה לחזרה לעבודה.
קראו את המדריך
משימה ברורה והערת חזרה מדויקת יכולות לתת התחלה מועילה למפגש הבא שמתאפשר.
צילום המחשה מקורי, שנוצר עבור BookDraftLab.תארו בשפה רגילה ספר אפשרי וכתבו קטע ששייך אליו. בסיפורת זו עשויה להיות שיחה שבה מישהו רוצה משהו שקשה להשיג. בספר עיוני זה עשוי להיות הסבר קצר עם דוגמה מוחשית. שימו לב מה היה מהנה לחקור, מה דרש תחקיר ואילו הנחות השתנו בזמן הכתיבה. שמרו את הראיות מהניסוי לצד מסמך תכנון הפרויקט. אתם בוחרים כיוון לחקור, לא מוותרים על הזכות לשנות אותו.
מחברת יכולה להכיל תצפיות בלי להפוך כל שבריר למחויבות. הפרידו חומר לספר הזה מרעיונות לספרים מאוחרים יותר, משאלות תחקיר וממשפטים שפשוט תרצו לזכור. הוסיפו מספיק הקשר כדי להבין הערה כשתמצאו אותה שוב. ״ביום חמישי מבקר שואל על משלוח חסר״ הוא שבריר שימושי יותר מ״תפנית נהדרת״. הרגל פשוט למציאת החומר מחדש יכול להיות חשוב יותר ממערכת תיוג מפוארת שהופכת לעוד פרויקט לא גמור.
לפני כתיבת הטיוטה השלימו את המשפט ״הקטע הזה יעזור לי להחליט…״. אולי אתם בודקים אם מצב מעורר מספיק עניין, אם נעים לכם להסביר את הנושא או אם הקורא המיועד זקוק לרקע שלא הוספתם. כך גם קטע גולמי מקבל מטרה מועילה. הדבר גם מונע אי־הבנה נפוצה: ההנחה שקטע לא גמור נכשל כי הוא עדיין אינו יכול למלא כל תפקיד של ספר גמור.
אחרי הכתיבה ענו על השאלה מתוך החומר, ולא מתוך השעות שהשקעתם. אם הסצנה הולידה דמות משנה מעניינת יותר, ציינו את האפשרות. אם ההסבר העיוני נשען על שלוש טענות שטרם נחקרו, ציינו אותן. בחרו משימה הבאה הנובעת ממה שקרה. לפעמים זו סצנה נוספת; לפעמים צמצום הספר או קריאת מקור רלוונטי.
שמרו מספיק מן הניסוי כדי לראות מדוע בחרתם כך. ההתחלה נעשית רצף של ניסיונות מושכלים במקום המתנה לרמת הוודאות הנכונה.