צעדים ראשונים / מדריך כתיבה מעשי

איך מתחילים לכתוב ספר

לא צריך חיי כתיבה מושלמים כדי להתחיל. צריך שאלה שיכולה לשאת ספר שלם וסצנה שנותנת לה מקום להתפתח.

נסו את התרגילקראו את המדריך
התשובה המעשית

מתחילים בגרסה קטנה של הספר שאפשר לכתוב בפועל: מגדירים את האדם או הנושא המרכזי, את השאלה הנחקרת וסצנה או חלק שבוחנים אותה. כותבים עד להשלכה, ואז בוחרים את שני הצעדים הבאים לפי מה שהתגלה. שומרים תיאור פרויקט קצר והערת חזרה יחד, כדי שהמפגש הבא יתחיל בפעולה ולא בהתחלה נוספת מאפס.

מתאים כשיש רעיון לספר, אבל ממשיכים לתכנן במקום לכתוב את העמודים המחוברים הראשונים.

ספר שעדיין לא נכתב יכול להרגיש שלם באופן מוזר. קל לדמיין את הכריכה, את הסיום המרגש ואת האדם שנהיה כשנסיים אותו. פתיחת מסמך מפריעה לוודאות הנעימה הזאת. עכשיו מישהו צריך להיכנס לחדר, לרצות משהו ולבחור. הפער בין הספר השלם שבדמיון לבין הפסקה הבאה הוא המקום שבו התחלות רבות נתקעות.

המדריך הזה מצמצם את הצעד הראשון בלי להמעיט בערכו של הספר. נגדיר הבטחה זמנית לקורא, נבחן אותה בסצנה ונבנה רצף קצר של מפגשי כתיבה לפי מה שנגלה. הדוגמה הבדיונית שלנו עוקבת אחר פיפה, מתקנת אופניים שמנסה לפתוח בית קפה קהילתי לתיקונים בחצר שאולי תימכר בקרוב. הדוגמה נכתבה במיוחד לסדנה הזאת; את ההחלטות שבה אפשר להתאים לספר שלך.

להגדיר איזה ספר מתחילים לכתוב

ספר הוא מסגרת, ועדיין לא משימת כתיבה. צריך להחליט אם הפרויקט הזה הוא רומן, אוסף קצר, מדריך מעשי או סיפור אישי. אפשר לשנות את ההחלטה, אבל בחירה זמנית תאפשר לזהות איך נראה עמוד שמקדם את העבודה. ברומן המתקדם דרך סצנות ובספר הדרכה מחפשים סימנים שונים לכך שהפתיחה עובדת.

בסיפור על בית הקפה לתיקונים, הבחירה הזמנית היא רומן עכשווי למבוגרים על שיתוף פעולה, גאווה והקושי לקבל עזרה. זה אינו מדריך לתיקון אופניים, אף שהתיקונים עצמם חשובים. ההבחנה הזאת מונעת מהפרק הראשון להתמלא בהסברים על כלים תוך התחמקות מהאדם שצריך להשתמש בהם.

כדאי לכתוב תיאור פשוט שיהיה נוח לשנות: ״רומן עכשווי על מתקנת אופניים שצריכה לשכנע את שכניה לבנות משהו יחד.״ נוסיף את הצד שמעניין אותך אישית, למשל המתח בין היכולת להועיל לבין הצורך שיזדקקו לנו. העניין הפרטי הזה מזין את הטיוטה. הוא לא צריך להרשים אדם שמדפדף בחנות ספרים.

לנסח שאלה שיכולה להתפתח

נושא רחב מספק חומר; שאלה שמתפתחת מספקת כיוון. חברות, דיור ומלאכת כפיים הם נושאים. ״האם פיפה תוכל לארגן סדנה משותפת בלי לשלוט בכל מי שמתנדב?״ היא שאלה שעשויה להשתנות עם האירועים. היא מזמינה ניסיונות, השלכות ותשובה אחרת בסיום.

רצוי שהתשובה תהיה תלויה בחלקה בדמות המרכזית. אם רק ירושה מפתיעה יכולה להציל את החצר, העלילה עלולה להשאיר לפיפה מעט מאוד מה לעשות. אם עליה להציג לבעל הנכס הצעה קהילתית אמינה, היא יכולה לגייס שכנים, לנהל מפגש גרוע, לתקן קשר חשוב ולהציג את ההצעה הסופית. עכשיו ההתנהגות שלה משפיעה על הדרך.

לא צריך להכריע מיד איך הספר יסתיים. נרשום תשובה אפשרית אחת וסיבוך אחד שעשוי להפוך אותה. ייתכן שפיפה תצליח לשמור על הסדנה, אבל תיאלץ לוותר על בעלות בלעדית. האפשרות הזאת מחברת בין המיזם החיצוני לבין ההרגל שלה לעבוד לבד. די בכך כדי לבחון סצנה; זו לא התחייבות לכתב היד הסופי.

הרעיון מקבל צורהמפגש שאפשר באמת לכתוב.רצף אירועים אפשרי
רצון

פיפה מבקשת שישה שולחנות.

התנגדות

מר וייל מציע שלושה שולחנות, בתנאי אחד.

השלכה

היא מוחקת שם מרשימת המתנדבים.

הדוגמה של בית הקפה לתיקונים עוברת מכוונה לבחירה שסצנה אחרת תצטרך להתמודד איתה. דוגמה מקורית להמחשה.

להתחיל מבעיה שמתרחשת עכשיו

הסצנה הראשונה שנכתבת לא חייבת להפוך לפרק הראשון. אפשר להתייחס אליה כנקודת כניסה לחומר. נבחר אירוע שבו הדמות הראשית צריכה להתמודד עם אדם אחר, במקום להסביר את עצמה למראיין דמיוני. אירוע מועיל כולל משימה מוגדרת, מקור להתנגדות ותוצאה שאפשר לתאר.

פיפה צריכה רשות לשאול משכן שישה שולחנות מתקפלים. השכן יסכים רק אם בתו המתבגרת תוכל לעזור בבית הקפה. פיפה מאמינה שתסיים מהר יותר לבדה, ולכן בקשה קטנה חושפת בדיוק את ההרגל שיסבך את הספר כולו. השיחה יכולה להתחיל לפני שהקורא מכיר את כל ההיסטוריה של החצר.

לפני הכתיבה, נרשום מה הקורא צריך לדעת כדי לעקוב אחר השיחה: מי מחליט לגבי השולחנות, מתי פיפה צריכה אותם ומדוע היא אינה רוצה בעזרה המוצעת. כל השאר יכול לחכות. אולי תתגלה פתיחה טובה יותר בהמשך, כשהספר יבהיר מהם סדרי העדיפויות האמיתיים שלו. כרגע המטרה היא לכתוב סצנה שיש בה די לחץ כדי להראות איך האדם הזה פועל.

תכנון לסצנה ראשונה שאפשר לבחון בכתיבהדוגמה בדיונית / השוואת הבחירות
הגרסה הראשונה

פיפה חושבת כמה החצר חשובה לה ונזכרת כיצד למדה לתקן אופניים. היא מחליטה לפתוח בית קפה לתיקונים.

בחירה שונה

פיפה מבקשת ממר וייל שישה שולחנות עוד לפני שבת. הוא מציע שלושה ומתעקש שבתו תעזור בעמדת הרישום. פיפה מסכימה לקבל את השולחנות, אבל מוחקת בשקט את שם הבת מרשימת המתנדבים.

מה השתנה

הגרסה השנייה מספקת מפגש, פשרה והחלטה שעשויה לחזור בהמשך בצורת השלכה. הזיכרון עדיין יכול להשתלב מאוחר יותר, כשפעולה בהווה תהפוך אותו לרלוונטי.

מחברת פתוחה לצד ספר כחול וספל
כך נראית העבודההתחלה שאפשר לבחון.

נשמור את ההבטחה הזמנית לצד הקטע הראשון ונשווה בין הכוונה המקורית לבין מה שהכתיבה מגלה.

איור מקורי להמחשה

לכתוב את הסצנה עד לתוצאה

כשהתכנון ברור, נכתוב את השיחה עד לתוצאה שלה. כדאי להתנגד לדחף לעצור כל כמה משפטים כדי לתקן את הטון של הפתיחה. עדיין אי אפשר לדעת אם משפט פתיחה אלגנטי מציג את הסצנה הנכונה. נקבע גבול זמני: ממשיכים עד שהבקשה מתקבלת, נדחית או משתנה באופן שמשפיע על הפעולה הבאה.

בפרטים שאינם קובעים את התוצאה אפשר להשאיר סימון להשלמה. הערה כמו ״[לבדוק איך נקרא חלק האופניים הזה]״ מאפשרת להמשיך כשהמונח המדויק יכול להיבדק אחר כך. אם עובדה מכנית קובעת אם תיקון בטוח או אפשרי, צריך לסמן במפורש את התלות הזאת ולא להמציא תשובה נוחה. תנופה יצירתית אינה הופכת פרט שלא נבדק לעובדה.

בסוף הסצנה נוסיף רישום קצר: מה פיפה השיגה, במה פגעה ומה עליה לעשות עכשיו. יש לה שלושה שולחנות, הבטחה שלא קוימה ועמדת רישום שאין מי שיאייש אותה. העובדות האלה מספקות נקודת התחלה למפגש הבא. הן מועילות יותר מהשאלה אם הטיוטה כבר נשמעת כמו רומן גמור.

מקרה נוסף / יישום השיטה

התחילו בעמוד שיכול לענות על שאלה.

נניח שברצונך לכתוב על כפר שמאבד את קו האוטובוס היחיד שלו. ההיסטוריה של הכפר כולו יכולה לגדול בלי סוף. ניסוי בעמוד ראשון מציע דרך קטנה יותר למצוא את כיוון הספר.

דוגמה מעשיתBOOKDRAFTLAB / 01

תוכנית למפגש הכתיבה הראשון

  1. שאלת הספר

    מה אובדן הקו משנה בחייה של משפחה אחת?

  2. עמוד לניסיון

    בת מבקשת מאביה להסכים לנסוע איתה. הוא מסרב.

  3. למה לשים לב

    הסיבה המעשית לסירוב שלו.

דוגמה בדיונית מקורית שנכתבה לצורכי לימוד. אפשר להתאים את ההחלטות לספר שלך.
מדוע בחירה זו עוזרת

נכתוב את השיחה לפני שנקבע את כל ההיסטוריה המשפחתית. אם הסירוב נובע משאלת התלות באחרים, יש כאן קשר שאפשר לחקור. אם הוא נובע משינוי לא מוסבר בלוח הזמנים, אולי ספר שעוקב אחר בירור מקומי יהיה מעניין יותר. שתי התוצאות מועילות: הקטע מספק מידע ששם עבודה אינו יכול לספק. נשמור את ההבטחה המקורית והניסוי יחד, כדי שנוכל להסביר מדוע הפרויקט השתנה.

מה אם העמוד הראשון מרגיש כאילו הוא שייך לספר אחר?

לפני שנוותר על הניסוי, נגדיר מה הוא גילה. אולי לדמות המשנית יש שאלה חזקה יותר, או שהסבר מעניין אותך יותר מדיאלוג מומצא. נשנה החלטה אחת וננסה עמוד נוסף בעל גבולות ברורים. ניסיון ראשון יכול למקד את הפרויקט בלי להפוך לפרק הפתיחה.

לתכנן את הצעדים הבאים, לא את כל מה שעוד לא ידוע

אחרי הסצנה הראשונה, נתכנן את הרצף הקצר ביותר שיחשוף עוד מן הספר. שלושה אירועים מחוברים מספיקים לעיתים קרובות לניסוי. לא כדאי למלא שלושים משבצות פרקים בכותרות עמומות כמו ״המתח גובר״. עדיף לתאר מה משתנה ומדוע אירוע אחד מחייב את הבא אחריו.

אצל פיפה, הרצף יכול להיות שאילת השולחנות, יום ניסיון כאוטי והסבר לבעל הנכס על הנזק שנגרם. יום הניסיון חושף שאין אחראי לרישום. הנזק הופך חולשה אישית בארגון למכשול פומבי. כל אירוע נובע ממשהו שהיא עשתה, ולא מופיע רק משום שמתווה העלילה זקוק לריגוש.

לצד הרצף כדאי לשמור רשימת שאלות פתוחות. ייתכן שעוד לא ברור מדוע בעל הנכס שוקל למכור או אם בת השכן תחזור. נסמן את השאלות האלה לבדיקה ונפריד בינן לבין העובדות שכבר נקבעו, כדי שאפשרות חדשה ומפתה לא תשכתב בשקט את הסצנה הקודמת. התכנון הצנוע הזה שומר על רציפות ומשאיר מקום לגילוי.

לבנות כל מפגש כתיבה סביב משימה מוגדרת

לוח זמנים לכתיבה מועיל כשהוא מציין פעולה שאפשר להתחיל. ״לעבוד על הספר״ משאיר יותר מדי החלטות לערב עייף. ״לכתוב את השיחה על השולחנות עד לפשרה של פיפה״ הוא יעד מוגדר יותר. כדאי להעריך כמה זמן מתאים לתנאים האמיתיים שלך, ואז לעדכן לפי הניסיון, ולא לפי שגרה יומית אידיאלית.

לפני סגירת המסמך, נשאיר הערה למפגש הבא. היא תכלול את הפעולה הבאה, שאלה אחת ואת הקובץ הרלוונטי. למשל: ״לפתוח את café-draft; להתחיל כשהמתנדב הראשון מגיע; להחליט מי מבחין שדף הרישום חסר.״ זו נקודת אחיזה לחזרה לכתיבה, לא דרישה לשחזר בעתיד את כל המצב הרגשי של הרגע הנוכחי.

חשוב לשמור עותק קריא של העבודה באמצעות סידורי האחסון והגיבוי שלך. ניתן לקובצי הטיוטה שמות שקל לזהות ונימנע מכמה גרסאות ראשיות מתחרות. הערה שנשמרת בדף עבודה בדפדפן יכולה לעזור לחשוב, אבל לא צריכה להיות העותק היחיד של כתב היד. כשהחזרה לחומר פשוטה, ההתחלה נעשית פחות שברירית.

כותב להמחשה עובד במחברת ליד שולחן קטן בשעות הערב המוקדמות
העבודה שבין העמודיםפנו מעט מקום לחזרה.

משימה ברורה והערת חזרה מדויקת יכולות לתת התחלה מועילה למפגש הבא שמתאפשר.

צילום המחשה מקורי, שנוצר עבור BookDraftLab.

לזהות את התקיעות לפני שמתחילים מחדש

אם הסצנה לא מתקדמת, צריך לזהות מה עוצר אותה. עובדה חסרה, רצון לא ברור ופחד מפרוזה חלשה הם בעיות שונות. מחקר יכול לפתור את הראשונה. משימה מיידית חדה יותר יכולה לפתור את השנייה. בשלישית עשוי לעזור האישור לכתוב טיוטה לא אחידה. שינוי הרעיון של הספר כולו הוא תגובה גדולה לבעיה שאולי מוגבלת למקום אחד.

אם פיפה ממשיכה לחשוב במקום לפעול, נכניס לסצנה אדם עם בקשה שהיא לא יכולה לדחות. אם כל שיחה מרגישה חסרת משקל, נקבע מועד להחזרת השולחנות או נבהיר מדוע הפרת ההבטחה חשובה לשכן. אם פרטי התיקון משתלטים, נחזור למה שפיפה רוצה מהמפגש ונחתוך מידע שאינו משפיע על כך.

לפעמים החומר נשאר חסר חיים גם לאחר ניסיון הוגן. לפני המעבר הלאה, נשמור את הניסיון ונרשום מה התברר ממנו. אולי נגלה שבת השכן מציעה נקודת מבט מעניינת יותר, או שבית הקפה מתאים לסיפור קצר יותר. שינוי המסגרת הוא החלטה יצירתית. קובץ שננטש בלי להבין את הסיבה מלמד הרבה פחות.

להחליט אם להקדיש לטיוטה שבוע נוסף

נקרא את סצנת הניסיון ואת ההמשך הקצר שלה כקוראים. נחפש אדם שההחלטות שלו מעניינות אותנו, מצב שמוליד השלכות ושאלה שעדיין מתחשק לנו לחקור. אלה סיבות מעשיות להמשיך. משפטים מלוטשים לבדם הם ראיה חלשה יותר, מפני שתיאור יפה יכול להסתיר סיפור שאין לו לאן להתקדם.

נכתוב החלטה קצרה לגבי ההמשך. נשמור על הפרויקט אם החיכוך המרכזי מייצר כמה מצבים שונים. נתקן את הנחת היסוד אם אותו מכשול חוזר בלי להשתנות. נשהה אותו אם דרישות המחקר או העומס הרגשי גדולים ממה שמתאים לך עכשיו. ההחלטה יכולה להיות זמנית ועדיין ברורה מספיק כדי לכוון את מפגשי הכתיבה הבאים.

ברומן על בית הקפה לתיקונים, בשבוע הבא אפשר לבחון אם פיפה מסוגלת להאציל משימה משמעותית ולקבל תוצאה שלא היא תכננה. זו בדיקה מוגדרת. ספר כבר התחיל כשיש עמודים, שאלה חיה ודרך מעשית לחזור לעבודה. השלמתו תדרוש עוד החלטות רבות, אבל עכשיו הן יכולות להישען על משהו שקיים בפועל.

פיפה / סצנה ראשונה

תנו לבחירה להמשיך להשפיע בסצנה הבאה.

דוגמה מלאה
קטע לדוגמה בשלמותו, עם הסברים

עד עשר כבר התמלאו שלושת השולחנות המושאלים. פיפה תלתה לוח כתיבה רביעי על הקיר.

״מי אחראי לתור?״ שאל מר וייל. בתו עמדה מאחוריו, עדיין לבושה במעיל.

״חשבתי שנוכל להתחלף.״

הוא הביט ברשימת המתנדבים. פיפה השאירה מקום ריק מתחת לשם האחרון.

בתו הורידה את לוח הכתיבה מהקיר. ״איפה את רוצה אותי?״

פיפה יכלה להצביע על הדלת. במקום זאת היא הזיזה את הכיסא שלה.

BOOKDRAFTLAB / חומר לימוד מקורי

דוגמה מקורית להמחשה. התאימו את השיטה לחומר שלכם.

עכשיו כתבו גרסה משלכם

נכין חומרי התחלה שאפשר לחזור אליהם

  1. נכתוב תיאור עבודה בן שני משפטים לספר. נציין את הצורה, את האדם או הנושא המרכזי ואת השאלה שברצוננו לחקור. בלי ניסוח פרסומי של גב כריכה.
  2. נבחר סצנה או חלק אחד שיכולים לחשוף את אופי הפרויקט. נרשום את המשימה המיידית, את ההתנגדות ואת השינוי שיסמן שהקטע הסתיים.
  3. נכתוב עד לשינוי הזה. במקומות שבהם העובדה החסרה אינה קובעת את התוצאה, נשאיר סימונים ברורים לבדיקה בהמשך.
  4. נסכם את התוצאה בשלוש שורות: מה הושג, מה נעשה קשה יותר ומה חייב לקרות עכשיו. נשרטט שני אירועים מחוברים שעשויים לבוא אחר כך.
  5. נשאיר הערת חזרה עם הפעולה הבאה והקובץ שנפתח. אחרי מפגש הכתיבה הבא, נעדכן את חומרי ההתחלה לפי מה שהכתיבה גילתה בפועל.
התוצאה שלכם

הבטחה זמנית לספר, סצנת ניסיון שלמה, שרשרת קצרה של השלכות והערת חזרה. כדאי לשמור את כל אלה יחד, כדי שהמפגש הבא יתחיל כשאחת ההחלטות כבר התקבלה.

לפני שממשיכים

האם אפשר לפתוח קובץ מסוים, להתחיל קטע מוגדר בלי לתכנן שוב את הספר כולו, ובסופו להסביר מה השתנה על הדף?

כאן אפשר לכתוב גרסה משלך.

0 מתוך 3,000 תווים

ההערות האלה זמניות לביקור הנוכחי. הורידו עותק לפני היציאה מהעמוד.

שאלות נפוצות

האם צריך לכתוב קודם את הפרק הראשון?

כדאי לכתוב קודם את הסצנה שמאפשרת את הכניסה המועילה ביותר לחומר, גם אם מיקומה הסופי עדיין לא ברור. נסמן אותה באופן זמני ונציין מה הקורא יצטרך לדעת. אחרי שיהיו כמה סצנות מחוברות, נחליט אם הראשונה מציגה את השאלה האמיתית של הספר או רק עזרה לגלות אותה.

כמה מחקר צריך להשלים לפני שמתחילים?

נברר עובדות שקובעות אם הסצנה אפשרית בבסיסה, ואז נכתוב סביב פערים קטנים יותר שסומנו בבירור. נשמור רשימת מחקר עם שאלות מסוימות. אם כל מפגש הופך לקריאה ללא גבול, נבחר עובדה מוגדרת אחת לבדיקה וסצנה אחת שנכתוב בעזרתה.

מה עושים אם חוזרים שוב ושוב לשכתב את פסקת הפתיחה?

נשמור את הגרסה הזאת ונעביר את הסמן לפעולה הבאה בסצנה. נביא את המפגש כולו לתוצאה לפני שנחזור לעריכת משפטים. אפשר גם לנסות לזמן קצר סצנה מאוחרת יותר, כדי לגלות איזה כיוון הפתיחה צריכה לבסס.

מקורות וקריאה נוספת

המקורות האלה מסייעים להמשך הבדיקה. לפני שליחת כתב יד יש לבדוק את דרישות ההוצאה או הפלטפורמה הרלוונטית.

חזרה לראש העמודעוד מהאוסף הזה

מבט מקרוב